הקרנית הינה החלק הקדמי ביותר של העין שדרכו נכנס לעין האור. הקרנית הינה בעובי של בין חצי מילימטר למילימטר אחד, וחייבת להיות מורטבת כל הזמן בכדי שלא להתייבש. הרטבה זאת מבוצעת ע”י הדמעות ותנועת העפעפיים.

שקיפות הקרנית חיונית בכדי שנוכל לראות, וכל עכירות שתיווצר בה תפגע בראייה, בעיקר במרכז הקרנית (לפני האישון).

מגוון מחלות ומצבים יכולים לגרום לעכירות בקרנית, ביניהן: כיב (פצע) חיידקי, זיהום ויראלי (כגון הרפס), פציעה בקרנית, ועוד מגוון מחלות ומצבים שגורמים לפגיעה בתאי האנדוטל שמצפים את החלק האחורי (הפנימי) של הקרנית ושמטרתם לשמור על הקרנית שקופה ודקה. גם מחלות שפוגעות ברקמת הקרנית עצמה (הסטרומה של הקרנית) יכולים לגרום לעכירות זמנית או אפילו קבועה (בלתי הפיכה) של הקרנית.

בתמונות הבאות תראו דוגמאות לעכירויות בקרנית, מקלה ביותר ועד לעכירות מלאה.

בתמונה זאת ניתן לראות עכירות ממוקדת בגודל של 3-4מ”מ שמסתירה מעל למחצית האישון

עכירות קלה-בינונית של מרכז הקרנית שעשויה להעיד על מחלה פעילה (עכשווית) או על צלקת קבועה-ישנה בגלל מחלה קודמת, אפילו לפני עשרות שנים

עכירות קשה המכסה את כל מרכז הקרנית ואת כל שטח האישון, ולכן עין זאת כמעט ולא תראה. לפעמים קשה עד בלתי אפשרי כשרואים צלקת ישנה בקרנית לדעת אם היא נגרמה מחיידק, פציעה, וירוס או ממשהו אחר.

בתמונה זו עכירות עדינה במרכז הקרנית. מצב זה פוגע באופן קל בראיה, אבל אם מדובר במחלה פעילה ולא ינתן טיפול מיידי, יש סיכון שבתוך מספר ימים (ולעיתים שעות) העכירות תגדל ותפגע ביכולת הראיה של העין.