מה זה לחץ תוך-עיני?

לחץ תוך-עיני הוא המדד החשוב ביותר לטיפול ואיזון של גלאוקומה. הלחץ, כשמו כן הוא, עד כמה העין מנופחת בנוזל, דבר המתבטא במידת המתיחות של קיר העין. הלחץ בעין שקול במידה רבה ללחץ בצמיג של אופניים, או הלחץ בתוך כדור-רגל. ככול שיש יותר נוזל בעין, כך יתקשה קיר העין, ואילו הרקמות העצביות שבתוכה יחושו מתח (מתיחות) גבוה יותר. מצד אחד חיוני שיהי לחץ כלשהו (תקין) בעין, מכיוון שלחץ נמוך מדי בעין (הכוונה ללחץ מאוד, מאוד, נמוך) יגרום לירידה ביכולת העין לראות בבהירות ובחדות, ואף אינו בריא לרשתית העין. מצד שני, לחץ תוך-עיני גבוה מדי, יגרום להרס איטי אך עקבי של סיבי עצב הראיה, ויגרום למחלת הגלאוקומה.
בעין בריאה נעים ערכי הלחץ התוך-עיני בין 10 ל- 21 מילימטר כספית. בהשוואה, לחץ הדם הממוצע נע בין 80 ל-120 מילימטר כספית, כך שהלחץ בעין נמוך באופן משמעותי מהלחץ בתוך כלי-הדם העורקיים.
הלחץ התוך-עיני מווסת על ידי הגוף וקשור, מצד אחד, לכמות ההפרשה (הנקראת גם יצירה, כניסה) של נוזל לתוך העין, ומהצד השני לכמות הניקוז (הנקראת גם יציאה) של נוזל זה. תחלופה זו של נוזל בתוך העין, באמצעות תהליך של הפרשה וניקוז, מחדירה לעין חמצן ותוצרי מזון ומסלקת דו-תחמוצת הפחמן ותוצרי פסולת.
לסיכום, אם כן, בכל עין יש לחץ שיכול להיות תקין, נמוך, גבוה, או אף גבוה מאוד. ככל שהלחץ יותר גבוה, עולה הסיכון לנזק איטי, אך בלתי-הפיך, לסיבי עצב הראיה, ומתוך כך, לשדה-הראיה של אותה העין. המטרה של הטיפול בגלאוקומה הינה הורדת הלחץ חזרה לערכי לחץ תקינים, ואף נמוכים, כדי לעזור לסיבי העצב לתפקד ולהשאר בריאים לאורך שנים.

למה כל-כך חשוב למדוד את הלחץ בעין?

אצל חולי גלאוקומה קיים פגם שבעטיו לחץ הנוזל בתוך העין עולה באופן משמעותי מעל ללחץ התקין, וזאת בשל חוסר איזון בין הפרשת הנוזל התוך-עיני וניקוזו.  לחץ גבוה זה מזיק והרסני לרקמות העין העצביות.  נזק זה מתפתח באיטיות על-פני חודשים רבים, שנים רבות ולעתים אף במהלך עשרות שנים. למרות שהעין האנושית מסוגלת להתמודד לרוב בהצלחה רבה עם לחץ גבוה ואף גבוה מאוד, הרי שבמשך פרקי זמן כה ארוכים נוצר נזק כרוני, איטי אך הרסני, לתאי העצב.  יש לציין כי נזק זה הינו בלתי-הפיך.  כאשר הלחץ התוך-עיני הינו גבוה, ולאורך פרקי זמן ארוכים מאוד, הוא עלול לגרום להתדלדלות משמעותית של סיבי עצב הראיה עד לפגיעה ברוב (ואף בכל) אותם סיבים המחברים את העין למוח, ובכך לגרום לפגיעה משמעותית בראיה.

בעיניים הסובלות מגלאוקומה קיימת בעיה ביכולת לנקז את הנוזל התוך-עיני ביעילות כך שבתוך העין מצטבר נוזל וכתוצאה מכך עולה הלחץ.  כפי שצוין, עליה זו בלחץ אינה מורגשת לרוב ע”י החולה ואף אינה נראית לעין למסתכל מבחוץ, כך שהיא יכולה להתקיים  שנים רבות מבלי שהחולה יהיה מודע לכך כלל.  אם זאת, כאשר הלחץ התוך-עיני עולה לערכים גבוהים מאוד של כ- 40 מילימטר כספית ומעלה, הוא עלול לגרום לכאבים, ואלו עלולים להפוך לכאבים קשים ביותר, ואף בלתי נסבלים, כאשר הלחץ מגיע לערכים גבוהים עד כדי 50 או 60 מילימטר כספית.
מאחר שברוב המכריע של החולים הלחץ לעולם אינו מגיע לערכים כה גבוהים המתבטאים בכאב, הם לא יחושו כלל בקיום המחלה.  לכן קיימת חשיבות כה רבה לבדיקת רופא העיניים, המאפשרת לאבחן מחלה שקטה זאת.

לסיכום, הלחץ התוך-עיני (הלחץ בתוך העין) הוא המדד החשוב ביותר לאיזון מחלת הגלאוקומה. הנזק מגלאוקומה מתרחש כאשר הלחץ גבוה מדי. לכן, בכל ביקור אצל רופא עיניים, הלחץ בשתי העיניים נמדד בחולי הגלאוקומה כדי לוודא אם הוא תקין, או שמה הינו גבוה מדי. במידה והלחץ גבוה מדי, או שנמצא כי המחלה מתקדמת (למשל אם שדה-הראיה מתקדם), יהיה צורך לרוב להוסיף, ולחזק את הטיפול בגלאוקומה, או במקרים משמעותיים אף להציע לייזר או ניתוח.

כיצד מודדים את הלחץ התוך-עיני?

מדידה של לחץ תוך-עיני נעשית על ידי טפטוף טיפה צהובה של חומר מאלחש על פני העין, דבר המביא תוך מספר שניות להפיכת חלקה החיצוני של העין לחסרת תחושה. בשלב זה מקרבים את קצהו של המכשיר למדידת לחץ תוך-עיני (הנקרא “טונומטר”), בעדינות לקראת העין ואז נמדד הלחץ בערכים של מילימטרים כספית.