עד לפני כעשרים שנה הטיפול בגלאוקומה התפרש על ידי רופאי העיניים כטיפול שמטרתו היחידה הינה להוריד את הלחץ התוך עיני לערך של 21 ולמטה מכך. רופאים וחולים האמינו כי עין עם לחץ של 23 חולה בגלאוקומה ואילו עין עם לחץ של 20 הינה בריאה.
מחקרים רפואיים רבים שבוצעו ב- 20 השנים האחרונות הראו חד משמעית כי תפיסה זו אינה נכונה. מחקרים אלו הראו כי עיניים שונות נפגעות (הכוונה לפגיעה בעצב הראייה ובשדה הראייה) בערכי לחץ שונים. דוגמה קצרה תבהיר למה הכוונה: עיניים חסונות במיוחד יכולות “לחיות בשלום” עם לחצים תוך עיניים גבוהים, גם בערכים של 25-30, ולעולם לא לפתח את הנזק האופייני לגלאוקומה. בעיניים אלו לא התפתחה גלאוקומה גם אחרי עשר ועשרים שנה שבהן נמדדו לחצים תוך-עיניים גבוהים יחסית. חשוב לציין שעיניים חסונות במידה כה גדולה הינן נדירות יחסית. מאידך, קיימות עיניים שגם בלחצים תוך-עיניים בתחום התקין (למשל בין 15 ל-20) מפתחות נזק בעצב הראייה ובשדה הראייה האופייניים לגלאוקומה.
תצפיות אלו לימדו אותנו כי לכל עין ישנו “ערך מטרה”: כל זמן שהלחץ התוך עיני יהיה נמוך ממנו, לא תתפתח (או תתקדם) הגלאוקומה, ומאידך, כשהלחץ בעין יעלה מעל ערך מטרה זה קיים סיכון להופעה ולהחמרה של המחלה. כדי לסבך עוד יותר את התמונה יש לציין כי “ערך המטרה” איננו קבוע לאורך כל חיי האדם, ויש לו נטייה לרדת ככל שגיל החולה עולה וככל שהנזק מגלאוקומה חמור יותר. לדוגמה: אדם צעיר בגיל 30 יתכן וערך המטרה שלו הוא 28, ומאידך, בחולה בן 74 עם גלאוקומה סופנית יידרשו לעיתים לחצים בתחום שבין 10 ל- 14 כדי לייצב את מחלתו ככל שניתן.
מהי אם כן מטרת הטיפול בגלאוקומה? תשובתי מתחלקת למספר שלבים: ראשית, יש צורך לאבחן האם קיימת גלאוקומה או שהחולה מוגדר כנמצא בסיכון לחלות במחלה (glaucoma suspect). שנית, יש צורך להעריך, על סמך מכלול גורמי הסיכון וכמובן על-סמך בדיקת העין, מהו ערך המטרה בעין מסוימת זו, ושלישית, יש לתת לעין טיפול אשר יביא לירידת הלחץ התוך-עייני. עם השנים ממשיכים חולי גלאוקומה מאוזנים לעבור בדיקות של מדידת לחץ, הערכה של מראה עצב הראיה ובדיקות שדה-ראייה, ואז כאשר מגיע הרגע בו מבחין הרופא שמופיעים שינויים בשדה הראייה, במראה עצב הראייה או בעלייה עקבית של הלחץ התוך- עיני, הוא עשוי להגיע למסקנה על הצורך להוריד את “ערך המטרה” ולהגביר את הטיפול בגלאוקומה.
