לעיתים רחוקות פונה אליי חולה המטופל על-ידי, שהתבשר זה עתה כי הוא\היא זקוקים לעבור ניתוח גלאוקומה, ושואל אחת משתי השאלות הבאות:
האם אני חייב לעבור את הניתוח? דוקטור, מה יקרה אם אחליט לא לעבור את הניתוח?
אלו, לדעתי מחשבות לגיטימיות שחולפות בראשם של חלק מסויים מהחולים שנאמר להם לראשונה כי הם זקוקים לעבור ניתוח גלאוקומה, שאלות שחשוב שאותם חולים ייתנו עליהן את הדעת. אני אנסה לענות עליהן בדרך הכי מדויקת שאוכל, אולם צריך לזכור שהתשובה לשאלות אלו תשתנה מחולה לחולה ומעין לעין, שהרי לא לכל החולים ישנה גלאוקומה המסכנת את ראייתם באותה הדחיפות, ושמחלתם אינה מתקדמת או אגרסיבית באותה המידה. ברוב המקרים ינסה רופא העיניים שלכם לעשות את מירב המאמצים להימנע מניתוח, ואפשרות זאת תועלה לראשונה כאשר לא קיימת ברירה אחרת. ניתוח מהווה אפשרות נכונה וחיונית כאשר מחלת הגלאוקומה מתקדמת למרות ניסיונות של הרופא (והחולה) לייצב אותה באמצעות שילוב של מספר טיפות עיניים. במצב זה אין מנוס מטיפול אגרסיבי (חזק, יעיל) הרבה יותר כדי לטפל במחלה. מאידך, טיפול ניתוחי כרוך ביותר סיכונים לעומת טיפול תרופתי בטיפות.
מה יקרה לחולה מסוים שזה עתה הוצע לו ניתוח גלאוקומה, אבל מסיבה כלשהי (כגון פחד, חרדה, חשש, או משום שזאת העין היחידה שהוא רואה בה), לא יסכים לשקול אפילו אפשרות של ניתוח גלאוקומה?
ובכן, צפוי אצלו שהמחלה תמשיך להתקדם, והפגיעה בשדה הראיה ובראיה תמשיך להתדרדר. מידת התקדמות הנזק תהיה פרופורציונלית לגובה הלחץ ולמידת הנזק לעצב לשדה הראיה שהיה קיים עד כה. במידה ויתמיד בסירובו לעבור את הניתוח להורדת לחץ בעין, קיימת, חס וחלילה, האפשרות שתוך שבועות, חודשים או שנים ספורות ראייתו תחלש בהדרגה, עד כדי חוסר יכולת תפקודית של אותה העין.
שני פקטורים חשובים שעוזרים להעריך מה מידת הנזק לעצב הראיה שהתרחשה עד כה, הם ערכי הלחץ התוך-עיני מצד אחד, וכמות הנזק לעצב הראיה, נזק שניתן להערכה ממראה העצב ומבדיקות הדמיה המבוצעות להערכת העצב ושכבת סיבי עצב הראיה.
ניסיתי, אם כן, לענות בקצרה על שתי השאלות: “האם אני חייב לעבור ניתוח?” ו”מה יקרה אם לא אעבור אותו?”. כתשובה לשאלות כגון אלו, אני לרוב מסביר לחולה באופן ענייני את מה שקראתם עד כה ואז השיחה עוברת לכיוון קצת יותר כללי ופילוסופי, שבו לעיתים אני מסביר לחולה את התרשמותי עד כה.
במקרים כאלו הרושם המתקבל על-ידי הרופא הינו כי על סמך השאלות שהציג החולה, למרות שהעין שלו בשלה וזקוקה לניתוח, החולה כאדם, יתכן כי עדיין אינו בשל להחלטה על ניתוח. שאלות כגון אלו הן לדעתי תגובה ראשונית נורמאלית של כל אדם ששומע לראשונה שהוא צריך ניתוח בזמן שבסך הכול הוא לא מרגיש רע, לא מרגיש כאבים ולפעמים הראיה באותה עין עדיין שמורה (שהרי מטרת הניתוח בגלאוקומה הינה לשמור על העין לפני שהנזק הבלתי-הפיך נרחב וקשה. לאותם אנשים אני ממליץ לשבת בבית בנחת עם בני משפחתם, לחשוב על האפשרויות העומדות בפניהם ולתת לזמן לעשות את שלו. לעיתים קרובות הזמן מאפשר לבשורות לא נעימות אלו אודות הצורך בניתוח לחלחל פנימה ובסופו של דבר החולה מגיע להשלמה ולהסכמה כי אין מנוס מניתוח.
אני תמיד ממליץ לאותם חולים הנמצאים בדילמה להיעזר באינפורמציה נוספת, כדוגמה אתר אינטרנט זה, ולשוחח עם מכרים ובני משפחה שהזדקקו לניתוח, בין אם ניתוח גלאוקומה, ניתוח עיניים אחר (למשל קטרקט), או אפילו ניתוח הקשור לכל מחלה אחרת. לגבי אותם חולים שבאופן משמעותי עדיין לא בשלים להחלטה אני מעלה מדי פעם את האפשרות, שכמובן קיימת תמיד, לפנות למומחה גלאוקומה נוסף כדי לשמוע חוות דעת נוספת, שהחולה יכול להיעזר בה כדי להצליב אינפורמציה ודיאגנוזות מצד אחד, ומצד שני לאשר ולאמת ממקור נוסף שהוא אכן זקוק לניתוח. אף אם ברמה האינטלקטואלית, הרציונאלית, ברור לחולה ולבני משפחתו שרופא נוסף ודאי יאמר את אותם דברים, לפעמים עצם המפגש עם רופא נוסף שיעבור על החומר ויבדוק את החולה בדיקה יסודית, ובמידה ואכן ייתן לחולה חוות דעת דומה, ייתכן ויחזק את ההכרה של החולה בצורך בניתוח, וכך יוכל החולה להגיע לניתוח הרבה יותר בשל ורגוע.
לסיכום, אם נאמר לכם על ידי רופא העיניים שלכם כי אין מנוס מניתוח גלאוקומה (או לחליפין, ניתוח קטרקט), סביר שתכנסו לתהליך שראשיתו חרדה וחששות שיתבטאו באי-רצון אפילו לחשוב על אפשרות זאת, המשכו בהתלבטות, וסופו בהשלמה ובהסכמה שכנראה (ולמרות החששות והסיכונים שמלווים כל פעולה כירורגית), זוהי ההחלטה הנכונה והבלתי נמנעת, ושיש צורך לבצע את הניתוח.
כל מה שנשאר לי כעת זה לאחל לכם בהצלחה.
