מידי פעם, פונה אלי חולה המיועד לעבור ניתוח קטרקט, ושואל אותי אם אוכל לבצע את הניתוח עבורו ללא תפרים. במצב זה אני מחייך ומסביר שכבר שנים רבות הטכניקה שלי בניתוחי קטרקט אינה כוללת שימוש בתפרים במהלך הניתוח. גם מנתחי הקטרקט האחרים כיום, לרוב לא משאירים תפרים בסיום הניתוח למעט מקרים יוצאי דופן עליהם אפרט בהמשך.
אם כך, מהי הסיבה שחולים מסוימים מוטרדים מהשאלה האם יכלול ניתוח הקטרקט שלהם תפרים? ההסבר הוא שעד לפני כ- 20 שנה היה מקובל בכל ניתוח קטרקט להשאיר 3-7 תפרים שסגרו את החתך הניתוחי ומנעו דליפה של נוזלים דרך החתך. באותה תקופה ניתוחי קטרקט חייבו שימוש בחתך יחסית ארוך ששימש להוצאת העדשה מהעין כגוש אחד (בחתיכה אחת). גודל החתך חייב השארת תפרים כדי לסוגרו. מאז השתנתה ללא היכר טכניקת הניתוח, התקדמה והשתפרה, ובעקבות כך החתכים הלכו ונהיו קטנים יותר ויותר, עד שכיום מקובל לבצע את כל הניתוח דרך חתך זעיר באורך של 2-3 מ”מ בלבד (חתך בגודל של ראש גפרור). חתכים כה קטנים אלו אינם זקוקים לתפרים כדי לשמור על אטימה מלאה של העין אלא נסגרים בעצמם ללא תפרים.
אם כך, הטכניקה המודרנית שמנתחי הקטרקט המעודכנים משתמשים בה כיום כוללת ביצוע של הניתוח כולו דרך חתך זעיר שאורכו פחות מ-3 מ”מ, חתך שלמעט במקרים יוצאי דופן, בהם העין מתנהגת בניתוח בצורה שונה ולא שגרתית, אינו מחייב תפירה של החתך. מעניין לציין שדרך אותו חתך, לא רק שמנתח העיניים יוציא את פירורי הקטרקט (העדשה הטבעית שהתעכרה) אחרי שיפורר אותה בתוך העין, אלא שדרך חתך זה גם ישתיל את העדשה המלאכותית שמושתלת לתוך העין בסיום כל ניתוח קטרקט. עדשה זו תשמש כדי שהעין תחזור לראות בחדות כמה שיותר גבוהה, ובמקרים רבים תתאפשר גם הקטנה ניכרת של מספר המשקפיים שהיה למטופל לפני הניתוח.
אם כך, כיצד תתכן השתלה של עדשה שקוטרה מעל 6 מ”מ דרך חתך הקטן מ-3 מ”מ? התשובה נעוצה בכך כי זוהי עדשה גמישה, ‘מתקפלת’. זוהי עדשה שניתן לקפל על עצמה ולגלגל אותה ועל-ידי כך להחדיר אותה לתוך העין (באמצעות מוליך מיוחד) דרך חתכים הקטנים מ-3 מ”מ.
לסיכום, כאשר חולה הזקוק לניתוח קטרקט יפנה למנתח מנוסה, מובטח לו כי אותו מנתח יבצע את הניתוח בטכניקה הכי מודרנית שברשותו, טכניקה שכבר שנים רבות אינה מצריכה תפירה של חתך הניתוח. חשוב לציין כי לעיתים, כאשר העין של החולה מתנהגת באופן שונה במהלך הניתוח, הרי מנתח מנוסה ומוכשר ישנה מיידית את הטכניקה הניתוחית כך שתתאים עד כמה שניתן לעין המנותחת, ותביא לתוצאות הטובות ביותר שניתן להשיג. לעיתים שינויים בלתי צפויים אלו יכללו השארת תפר או שניים בסוף הניתוח, או כל שינוי אחר שנועד לשפר את הצלחת הניתוח במקרה לא שגרתי זה.