כאשר רופא העיניים מחליט כי קיימת סכנה להמשך התקדמות המחלה למרות הטיפול הנוכחי, הוא עשוי להמליץ על הצורך לעבור ניתוח להורדת לחץ בעיניים. מכל סוגי הניתוחים הקיימים, הניתוח הנפוץ ביותר נקרא טרבקולקטומי (טרבקולקטומיה, הנקרא באנגלית: trabeculectomy).
כיצד מתבצע הניתוח? במהלך ניתוח זה, הנקרא טרבקולקטומיה, יוצר רופא העיניים חריץ (פתח) קטן בלובן העין ומאפשר היווצרות של בועת ניקוז מתחת ללחמית (הקרום המצפה את לובן העין). המצאות בועה זו מאפשרת לנוזל התוך-עיני להתנקז מתוך העין החוצה, נוזל שבסופו של דבר מתנקז, עובר “פילטרציה” החוצה מהעין, ובכך תורם להורדת הלחץ התוך-עיני (ראה איור המדגים את העין לאחר הניתוח). פרופ’ איתן בלומנטל פיתח מכשיר המשמש בניתוחי גלאוקומה, מכשיר הנושא את שמו. מכשיר זה עוזר ליצור בועית ניקוז עדינה ויעילה , מהלך העשוי להעלות את סיכויי ההצלחה של הניתוח. ניתוחי גלאוקומה מתבצעים לרוב בהרדמה מקומית שתפקידה למנוע אי-נוחות. בדומה לניתוח קטרקט, גם בניתוח זה המנותח ער ומרגיש כי הניתוח מבוצע, אולם אינו חש בכאב או אי-נוחות משמעותית. ניתוח זה אורך, לרוב, כחצי שעה.
תופעות לוואי וסיכונים של הטיפול הניתוחי
ניתוח הגלאוקומה יעיל בהורדת הלחץ התוך עיני בערך ב- 4 מתוך 5 מקרים. אחת הבעיות העלולות להופיע אחרי ניתוח גלאוקומה היא הופעת הצטלקות הסוגרת בהדרגה את פתח ניקוז הנוזל, דבר הגורם לכך שבמשך הזמן תפחת היכולת לאזן את הלחץ התוך-עיני, ויתכן והחולה יזדקק לניתוח חוזר. בעיות נוספות, נדירות, בהקשר לניתוחים כוללות: דימום, זיהום חיידקי, התקדמות של קטרקט, ורק לעיתים נדירות ביותר, אובדן ראיה.
ניתוח השתלת צינור מנקז
ניתוח זה מבוצע במקרים בהם ישנו סיכוי גבוה שניתוח גלאוקומה רגיל לא יצליח, כגון בעין שנותחה כבר מספר רב של פעמים בעבר או בגלאוקומה קשה במיוחד לטיפול. בניתוח זה מוחדר צינור דק לעין דרך חתך מזערי. צינורית זאת מנקזת את הנוזל העודף למאגר המושתל מתחת לפני העין. הסיכונים וההחלמה לאחר ניתוח זה דומים לאלו של ניתוח טרבקולקטומי (טרבקולקטומיה).