קרנית (cornea)
קוטרה במבוגר בערך 12 מ”מ, ועוביה כחצי מ”מ במרכז, ו- מ”מ אחד בהיקף. הקרנית תורמת את רוב (2/3) כוח התשבורת האופטי של העין. הקרנית בנויה מ5- שכבות: 1. אפיתל (epithelium) רב שכבתי קשקשי ללא קרטין. זהו אפיתל מאוד רגולרי ובעל עובי אחיד, יש בו 5-6 שכבות. כמו לכל אפיתל יש לו basement membrane. 2. Bowman’s layer: זוהי השכבה הקדמית של הסטרומה, המורכבת מקולגן. שכבת Bowman’s צפופה ביותר וחזקה. 3. Stroma: זוהי השכבה המרכזית, העבה ביותר, שתורמת את רוב עובי הקרנית. הסטרומה היא רקמת חיבור צפופה מאוד, המורכבת מלמלות של קולגן וביניהן תאי keratocytes. הסטרומה של הקרנית הינה רקמת החיבור היחידה בגוף שהינה שקופה. (אפיתל הינו תמיד שקוף, וגם סיבי-עצב שקופים (למרות ש- myelin אטום)). הסידור הרגולרי מאוד של סיבי הקולגן עם מרחק אחיד ביניהם מסביר את השקיפות של הקרנית. מאידך: כאשר הקרנית הופכת בצקתית (ועבה יותר), או לחליפין, כאשר בעקבות טראומה מחלימה הקרנית באמצעות רקמה צלקתית, מאבדת הקרנית את שקיפותה. 4. Descemet’s membrane: זוהי שכבת basement membrane של תאי האנדותל. 5. תאי ה endothel: מצפים את הצד הפנימי של הקרנית, ונמצאים במגע עם נוזל ה aqueous humor. תפקיד תאי האנדותל לשמור על דה-הידרציה יחסית של הקרנית, ע”י שאיבת נוזלים מתוך הקרנית לכוון נוזל הלשכה. מספר תאי-האנדותל הולך ופוחת עם הגיל: לילדים יש עד 3,500 תאים למ”מ מרובע, ואילו בגיל 70 נשארים רק 1,200-1,500 תאים. בנוסף לגיל, ניתן לאבד תאי אנדותל בזמן ניתוח (עד 10-35%) וגם עקב מחלות קרנית שונות. כאשר צפיפות תאים אלו תרד מתחת מספר קריטי מסוים (בערך 800 למ”מ מרובע), יש חשש לאי-ספיקה של התאים כמשאבה, ואז תופיע בצקת של הקרנית, ובמקרה קיצוני יזדקק החולה להשתלת קרנית. הקרנית התקינה היא avascular. מחלות שונות יכולות לגרום לגדילת כלי-דם לתוך הקרנית. ה cornea מעוצבבת סנסורית ע”י הסעיף האופתלמי של עצב V, באמצעות כ- 80 סיבים החודרים מכוון הלימבוס ומתחלקים לסעיפים רבים. לקרנית רגישות עצומה למגע. כל גרגר קטן יגרום לאי-נוחות קיצונית. זהו מנגנון הגנה שנועד להתריע על המצאות גופים זרים על-פני העין.
Sclera
נקראת גם לובן העין (בעיתון “הרפואה” למשל), והינה המשכית לסטרומת הקרנית ומצפה את כל העין. גם הקרנית וגם ה sclera עשויות קולגן. אבל, מבנה סיבי קולגן לא-אחיד של הסקלרה נותן לה את המראה הלבן. לסקלרה גם אין מנגנון דה-הידרציה (כפי שקיים בקרנית). הסקלרה הינה avascular, ישנם כלי-דם שחוצים אותה אך אילו אינם מזינים אותה. הסקלרה מקבלת אספקת דם משני צידיה: מה choroid מבפנים, ומה- episclera מבחוץ. ה episclera היא שכבת loose connective tissue עם כלי-דם רבים הצמודה לסקלרה מבחוץ. עובי ה sclera בין 0.3-1.0 מ”מ. היא עבה ביותר בקוטב האחורי, ודקה ביותר באזור ה insertion של שרירי ה rectus.
לחמית (conjunctiva)
הלחמית מחולקת לשלושה אזורים: 1.Palpebral : מתחיל מה- muco-cutaneous junction שב- lid margin ומכסה את פנים העפעף. 2. לחמית באזור ה- fornices שהוא האזור שבו הלחמית מקופלת על עצמה (cul-de-sac). 3. Bulbar conjunctiva מכסה את גלגל העין (את הסקלרה) עד ל- insertion שלה ב- limbus. הלחמית הינה רקמה מוקוזית מצופה ב- non-keratinizing squamous epithelium with goblet cells. מתחת לאפיתל קיימת שכבה דקה של richly vascularized substantia propria.
Tenon’s capsule
זוהי שכבת רקמת חיבור הנמצאת מתחת ללחמית (במגע עם ה- episclera, והיוצרת מבנה תלת-מימדי המקיף את גלגל העין וקשור למעטפות השרירים. שכבת ה- tenon מתמזגת אנטריורית עם הלחמית מעט אחורית ללימבוס. כאשר, במהלך ניתוח נפתח את הלחמית, תתגלה שכבת ה- tenon מתחתיה.
Limbus: נקרא גם הגובלת
הינו הגבול שבין הלובן (sclera) לקרנית (cornea). זהו אזור אפרפר שבו מבצעים את החתך בניתוחי קטרקט. בסמוך ללימבוס, בזוית שבין הקרנית והקשתית (iris), בתוך העין, נמצאת “הזווית” (the angle). לזווית תפקיד חשוב ביותר בניקוז נוזל הלשכה. כאשר ישנן בעיות ניקוז, תתכן הופעת מחלת ה glaucoma. על המבנה המורכב של הזווית תשמעו בהרחבה בהרצאות על גלאוקומה. כעת אוסיף רק שה- trabecular meshwork הינו האתר שבו מתרחשת הפילטרציה (אתר הניקוז העיקרי), ואילו משם מופנה הנוזל ל Schlemm’s canal שהינה תעלה צירקולרית, טבעתית, שנמצאת בערך מתחת ללימבוס. משם מתנקז הנוזל למערכת הורידית.
[button link=”https://www.glaucoma.co.il/additional-information/eye-structure/anatomy-lecture-part-3″ type=”icon” icon=”rss”]לפרק הבא: חלק ג'[/button][button link=”https://www.glaucoma.co.il/additional-information/eye-structure/anatomy-lecture-part-1″ type=”icon” icon=”rss”]לפרק הקודם: חלק א'[/button]ההרצאה כולה: כקובץ PDF