מה מבדיל זוג משקפיים אחד ממשנהו?
פרק זה יעסוק בשאלה: ממה מורכבות המשקפיים שאתם לובשים? ומה מבדיל זוג משקפיים אחד ממשנהו?
ראשית, תאור קצר של המשקפיים עצמן: כל אחת מהעדשות מאופיינת על ידי מספר הנקרא גם “חוזק התיקון”, ומבוטא ב”דיופטר”. תיקון זה יכול להיות מסוג “פלוס” או לחליפין מסוג “מינוס”. ככל שהמספר גבוה יותר (גם בפלוס, וגם במינוס) כך תהיה העדשה עבה יותר , ואותה עין ללא משקפיים תראה מטושטש יותר.
בנוסף לחוזק התיקון של המשקפיים קיימת גם אפשרות לתיקון של אסטיגמציה הנקראת גם צילינדר. אסטיגמציה וצילינדר הנם עקרונות אופטיים מסובכים למדי, אך אעשה מאמץ להסביר אותם במספר משפטים.
צילינדר ואסטיגמציה הן בעצם מעין מילים נרדפות, שתי דרכים לתאר את אותה תופעה אופטית שיוצרת עוות של התמונה על-ידי המתבונן. אסטיגמציה של העין (הנובעת לרוב מבעיה בקרנית) מתוקנת על-ידי צילינדר במשקפיים, כך שאחד מבטל את השני, העיוות הקל בקרנית מבוטל (מנוטרל) על-ידי העיוות המכוון שמוכנס למשקפיים.
חוזק הצילינדר נמדד אף הוא ב”דיופטר”. אולם בנוסף ישנה חשיבות גם לכוון הציר של הצילינדר (האם הצילינדר ממוקם בכוון אופקי, אנכי או באלכסון). הכוון (הנקרא גם ציר) של הצילינדר נמדד במעלות. לעיניים הזקוקות למשקפיים יש תמיד מרכיב של תיקון (חוזק התיקון מבוטא ביחידות של דיופטר) ובנוסף, במקרים רבים, קיים גם מרכיב של צילינדר.
העיקרון האופטי של אסטיגמציה וצילינדר אכן מורכבים למדי.
לסיכום, כל עדשת משקפים מכילה 3 מדדים ההופכים אותה למותאמת לאותה העין, ומבדילים אותה מעדשת המשקפיים של כל עין אחרת. מכיוון שיש צורך שכל שלושת המרכיבים יתאימו לעין (לא מספיק ששניים מתוך השלושה יתאימו), לא קשה להבין מדוע פעם במספר שנים יתכן ויהיה צורך להתאים מחדש את עדשות המשקפיים כך שהעין תראה בחדות מירבית.
בנוסף לחוזק העדשות ולאופי הצילינדר ישנם מספר מאפיינים טכניים נוספים לכל זוג משקפיים, מאפיינים שצריך שיהיו מותאמים לאדם המרכיב אותם כדי שמסגרת המשקפיים תתאים בנוחות.
מרכיבים אלו כוללים:
רוחב המסגרת וגודל מפתחי העדשות צריכים להתאים לרוחב הפנים. גודל מפתח העדשות (בעצם גודל העדשות) קשור גם להעדפות אישיות ולאופנה. כיום ישנה נטייה אופנתית להעדיף עדשות הולכות וקטנות.
המרחק בין מרכזי העדשות צריך להתאים למרחק בין האישונים. זהו אחד המדדים שהאופטומטריסט ימדוד בזמן הבדיקה האופטומטריסטית.
על אורך המוטות הצדדיים להתאים לגודל הראש, כך שישבו בנוחות על האוזניים. מפליא עד כמה מוזנח מדד זה, בעיקר משום ששינוי שלו דורש החלפת המוטות (לרוב למוטות קצרים יותר). בעיקרון ניתן לפצות על כך באופן חלקי על-ידי כיפוף קצות המוטות (הקצה שבמגע עם האוזניים), אולם מוטות שאינם מתאימים עלולים לפגום בנוחות המשקפיים ואף לגרום להחלקת המשקפיים ממקומם לעיתים קרובות, ולצורך לדחוף אותם חזרה למקומם (על-ידי דחיפה פנימה של גשר האף).
קיימים משקפיים עם או בלי מסגרת (או עם חצי מסגרת): אלו מאפיינים שלא משנים את תפקוד המשקפיים, ואינם משפיעים על תפקוד המשקפיים כל זמן שהמסגרת חזקה ויציבה.
החומר ממנו עשויות העדשות: זכוכית, פלסטיק, וזכוכית בעלת מקדם שבירה גבוה (המאפשר עדשות פחות עבות עבור אותו המספר). כיום הרוב המכריע של עדשות המשקפיים מיוצר מפלסטיק שהינו קל מאוד, זול יותר, אך מאידך חשוף יותר לשריטות (ולכן קיים עבורו ציפוי מגן נגד שריטות).
החומר ממנו עשויה מסגרת המשקפיים: מתכת, טיטניום או פלסטיק. לכל אחד מהם מאפיינים שונים, יתרונות וחסרונות. חשוב לציין כי מוטב לאנשים האלרגיים למתכות (לרוב מדובר על אלרגיה לניקל) להתרחק ממסגרות העשויות מתכת. אפשר לדעת אם יש לכם אלרגיה כזאת כשעל העור מופיעה פריחה במגע עם מתכת, למשל עגילים, שעון, האבזם של השעון או פריחה על האצבעות כתגובה לטבעות שאינן עשויות כסף, טיטניום או זהב (3 מתכות שלא מתפתחת מהן אלרגיה).
ציפוי העדשות: קיימים מספר סוגי ציפויים לעדשות המשקפיים: ציפוי נגד שריטות לעדשות פלסטיק; ציפוי אנטי-רפלקס; וציפויים שונים להכהות את העדשות (להפוך אותם למשקפי שמש), ציפויים היכולים להיות קבועים או מתחלפים (עדשות מתחלפות שהופכות בהירות באור חלש ואילו באור שמש חזק הן מתכהות).
מידע נוסף ניתן לקרוא בפרקים הבאים, המוקדשים לנושאים השונים הקשורים למשקפיים:
הפרעות ראיה הדורשות משקפיים
מיופיה- קוצר ראיה
היפראופיה- אורך ראיה
החלשות הראיה לקרוב
צורך במשקפי קריאה