לפניכם תיאור של כל אחת מהפרעות הראיה הדורשת תיקון של משקפיים, כך שאם אתם או מישהו מבני משפחתכם מרכיב משקפיים, תוכלו להבין טוב יותר מה מאפיין את הפרעת הראיה שלכם, מה מיוחד במשקפיים הנחוצות לכם, ומה טומן לכם העתיד מבחינת השינויים בראיה.
למרות שכל אדם מרכיב משקפיים ייחודיים לו, השונות ממשקפיו של כל אדם אחר, ניתן לחלק את הפרעות הראיה הדורשות משקפיים למספר קבוצות. כל אדם, או בעצם כל עין, שייכת לאחת הקבוצות, או לחלופין, הפרעת הראיה עלולה לנבוע משילוב של מספר סיבות (למשל, אדם יכול להיות קצר ראיה, להזדקק למשקפי קריאה, ובנוסף שיהיה קיים גם מרכיב של צילינדר במשקפיים).
לאחר שתסיימו לקרוא את פרק המבוא הזה, תוכלו למצוא אינפורמציה מפורטת בהרבה אודות כל אחת מהקבוצות הנ”ל בפרקים ייחודיים להם. (כדי לחזור לאינדקס לחצו כאן).
קוצר-ראיה (מיופיה)
זוהי הפרעת הראיה השכיחה ביותר, כך שרוב הסיכויים שאם אתם מרכיבים משקפיים זוהי ההפרעה ממנה אתם סובלים. מה שמאפיין את המיופים הוא ראיה טובה (לעיתים אפילו טובה משל אלו שאינם מרכיבים משקפיים) לקרוב, ולעומת זאת ראיה חלשה לרחוק. ככל שמספר המשקפיים של אדם שיש לו מיופיה יהיה גבוה יותר, כך יגדל הטשטוש לרחוק (כאשר אינו מרכיב משקפיים), ומאידך לקריאה הוא יאלץ להחזיק את הספר קרוב יותר לעין כדי לראות בבירור ללא משקפיים.
מיופיה נגרמת לרוב בגלל גלגל עין גדול במקצת, שכתוצאה מכך התמונה אינה נופלת בחדות על הרשתית (הרשתית הינה המקום שבו העין חשה בתמונה, כמו סרט-הצילום של מצלמה). תפקיד המשקפיים הינו לחדד את התמונה כך שתופיע בחדות על הרשתית. בנוסף לצורך במשקפיים, חלק מהעיניים המיופיות סובלות מהחלשות של הרשתית ההיקפית, ולכן נמצאים בסיכון מוגבר במקצת להופעת חורים ברשתית ובעיות רשתית אחרות. ראה הרחבה על שינויים אלו ברשתית בפרק המוקדש ל.
מיופיה מופיעה לראשונה בגיל הילדות, וצפוי שמספר המשקפיים ילך ויגדל לאורך שנות הגדילה של האדם. מספר המשקפיים מתייצב לרוב בשנות העשרים המוקדמות.
ניתן לקרוא מידע מפורט בפרק המוקדש כולו ל: קוצר ראיה (מיופיה)
אורך-ראיה (היפראופיה)
היפראופיה (אורך-ראיה) הינה הפרעה נדירה יותר ממיופיה, המופיעה בשכיחות גבוהה יותר בנשים. אנשים עם היפראופיה מתקשים לראות לקרוב יותר מאשר לרחוק, למרות שהטשטוש הינו לרוב פחות משמעותי בהפרעה זאת. היפראופים נזקקים למשקפי קריאה בגיל צעיר יחסית (למשל בגיל 40, במקום בגיל 45), ולעיתים מומלץ להם להרכיב משקפיים גם אם הם מצליחים לראות בבירור (למשל כדי להקטין עייפות של העיניים).
היפראופיה נגרמת לרוב בגלל שגלגל העין מעט יותר קטן מהממוצע, במילימטר אחד או שניים, כך שהתמונה אינה נופלת בחדות על הרשתית. תפקיד המשקפיים הינו לחדד את התמונה כך שתופיע בחדות על הרשתית ותאפשר ראיה חדה.
כאשר ההיפראופיה קלה, ניתן להסתדר גם ללא משקפיים, ולכן ישנם היפראופים רבים שאינם מאובחנים ככאלה, ואינם יודעים שמשקפיים עשויים להקל על חלק מתלונות הראיה שלהם.
ניתן לקרוא מידע מפורט בפרק המוקדש כולו ל: אורך-ראיה (היפראופיה).
אסטיגמציה וצילינדר
אסטיגמציה הינה הפרעת ראיה הדורשת משקפיים המאופיינות בקמירות אליפטית, במקום קמירות כדורית. עין אסטיגמטית זקוקה לתיקון משקפיים שיש לו מרכיב מאורך (בצורת אליפסה) וזאת בניגוד למשקפיים המותאמים למיופיה או להיפראופיה שצורת התיקון של עדשות המשקפיים בשני מקרים אלו הינה כדורית. אכן, לא קל להסביר בקצרה, ללא רקע מוקדם בפיזיקה ובאופטיקה, מהי אסטיגמציה. משקפיים המותאמות לעין עם אסטיגמציה מכילות “צילינדר”, כך שאסטיגמציה וצילינדר הן בעצם שתי פנים של אותה התופעה.
שכיח המצב בו אנשים הזקוקים למשקפיים נבהלים כאשר הם שומעים לראשונה על האסטיגמציה שלהם (לא פעם פנה אלי אדם מבוהל שאמר: “מצאו לי צילינדר בעין”). ובכן, אין שום דבר מיוחד בעובדה שעין הזקוקה למשקפיים מכילה גם מרכיב של צילינדר. הדבר היחיד, אולי, המייחד צילינדר הוא שהדבר מקשה במקצת על האופטומטריסט לקבוע את מספר המשקפיים (בדיקת ההתאמה למציאת המספר הופכת לארוכה ומורכבת מעט יותר), ובנוסף עולה במקצת מחיר עדשות המשקפיים ברגע שיש גם מרכיב של צילינדר.
לסיכום, כאשר עין הזקוקה למשקפיים מכילה מרכיב של אסטיגמציה, התיקון במשקפיים נקרא צילינדר. אלו משקפיים הנראות רגילות לגמרי, אלא שלחלק מקמירות העדשות יש צורה אליפטית במקצת. לא ניתן לראות בקלות את המרכיב האליפטי בזגוגיות המשקפיים, כך שאין בעצם שום דבר ייחודי או מטריד בכך שבעין מסוימת קיים, בנוסף למרכיב הכדורי (מיופיה או היפראופיה), גם מרכיב אליפטי, הנקרא אסטיגמציה.
ניתן לקרוא מידע מפורט בפרק המוקדש כולו ל: אסטיגמציה.
צורך במשקפי קריאה
אתחיל בהקדמה קצרה: אדם צעיר מסוגל לראות בבירור גם לרחוק וגם לקרוב. תכונה זאת של פוקוס משתנה מתקבלת כתוצאה מהיכולת לשנות את קמירות העדשה (על ידי שינוי של צורתה) כתגובה לפקודה המגיעה מהמוח. כאשר המוח מתרשם כי החפץ שאליו אנו מסתכלים נמצא רחוק, מועברת פקודה לעדשה לשנות את צורתה למצב שטוח יותר, ואילו כאשר אנו מסתכלים על ספר הנמצא קרוב, מקבלת העדשה הנמצאת בתוך העין פקודה לשנות את צורתה למצב קמור יותר. אולם עם השנים, כתוצאה משינויים הקשורים לגיל, מאבדת העדשה את גמישותה, ולכן היא מאבדת את יכולתה לשנות את צורתה בקלות. כתוצאה מכך, למרות שהפקודה מהמוח ממשיכה להגיע, העדשה, ולכן גם העין, מתקשה לשנות את המיקוד שלה (לעבור ממצב של פוקוס לרחוק למצב של פוקוס לקרוב). כדי לפצות את העין על אובדן היכולת לבצע פוקוס לקרוב, רוב האנשים נזקקים למשקפי קריאה החל מגיל 45 בערך, כדי לראות בבירור לקרוב.
משקפי הקריאה הולכים ומתחזקים עם הגיל, וזאת בגלל שבמקביל הולכת ומאבדת העדשה יותר ויותר את האלסטיות שלה. לכן, כל מי שמרכיב משקפי קריאה יודע שבערך כל 4-5 שנים מופיע צורך לשנות את חוזק משקפי הקריאה. אחרי מספר שינויים של חוזק המשקפיים, לאורכם של כ- 20 שנה, מתייצב לבסוף המספר על סביבות פלוס 3 (או פלוס 3.5), לרוב בסביבות גיל 65.
ניתן לקרוא מידע מפורט בפרק המוקדש כולו ל: צורך במשקפי קריאה.