רשתית (retina)
זוהי רקמה עצבית האחראית על הפיכת האור (פגיעת פוטונים) לאימפולס חשמלי-עצבי. מהרשתית יעבור הגירוי דרך עצב הראיה ל chiasma, ל optic tracts, optic radiations ולבסוף לאזור הראיה האוקסיפיטלי בקורטקס. לרשתית חלק סנסורי (רוב הרשתית) וחלק לא סנסורי, שהוא ה retinal pigment epithelium (RPE). הרשתית הסנסורית מכילה שלוש רמות של תאי-עצב המחוברים בטור. מבחוץ פנימה: 1. פוטורצפטורים משני סוגים: rods האחראים לראיית שחור-לבן, נמצאים בעיקר מחוץ ל fovea. Cones משלושה סוגים (אדום, כחול, ירוק) האחראים לראיית צבעים, נמצאים בריכוז הגבוה ביותר ב fovea. 2. רמת התאים הבי-פולריים (bi-polar cells). ברמה זאת ישנם עוד תאים המעבירים אינפורמציה לרוחב: horizontal cells ו- amacrine cells. כבר ברשתית מתחיל עיבוד (אינטגרציה) של האינפורמציה הגולמית המועברת מתאי החישה (הפוטורצפטורים). Muller cells- אלו תאי תמיכה של הרשתית, הגרעינים של תאי Muller ממוקמים בגובה גרעיני התאים הבי-פולאריים, ואילו הציטופלסמה של תאי ה- Muller משתרעת כמעט לכל עובי הרשתית הסנסורית. 3. Ganglion cells שמהם יוצאים האקסונים שמרכיבים את עצב הראיה.
שכבות הרשתית
ברשתית מתוארות 10 שכבות קלאסיות הנראות בבירור במיקרוסקופ האור:
1. Retinal pigment epithelium (RPE) השכבה היחידה שלא שייכת לרשתית הסנסורית. למרות זאת יש לה הרבה מאוד תפקידים: ספיגת (בליעת) עודף האור (פוטונים) שחודרים לעין (ע”י כך נמנע (light scatter). ה RPE משתתף במטבוליזם של ויטמין A, בולע (מעכל) את החלקים החיצוניים של ה rods and cones (יש ייצור ו shedding מתמיד של חלקים אלו) ועוד תפקידים רבים. 2. שכבת הפוטורצפטורים- המכילה 6 מיליון cones, ו 120 מליון rods. באזור ה fovea ישנם רק cones. כשמתרחקים מה fovea אחוז ה rods עולה, ברשתית הפריפרית ישנם כמעט רק rods. 3. Outer limiting membrane- זהו למעשה פס דק הנוצר מה tight junctions שבין קצוות ה Muller cells לבין ה פוטורצפטורים. 4. Outer nuclear layer- שכבת הגרעינים של התאים הפוטורצפטורים. 5. Outer plexiform layer- שכבת סינפסות בין פוטורצפטורים לבין תאים ברמה ה- בי פולארית. 6. Inner nuclear layer- שכבת הגרעינים של התאים ברמה הבי-פולארית (bipolar, amacrine, horizontal & Muller cells). 7. Inner plexiform layer- שכבת סינפסות בין תאים בי-פולאריים לתאי גנגליון. 8. Ganglion cells- שכבת גרעיני תאים אלו. בד”כ יש רק שכבת גרעינים אחת, למעט באזור המקולה, שם ישנם מספר שכבות של גרעינים. 9. Nerve fiber layer- אקסונים של תאי ganglion. כוון האקסונים במקביל לפני השטח של הרשתית. הם כולם מובילים לכוון הדיסקה, שם ייפגשו ויצרו את עצב הראייה. 10. Inner limiting membrane- מורכב מ basement membrane ומקצוות של Muller cells. תאי ה- Muller משתרעים בין ה internal external limiting membranes.
ה- fovea
נמצאת במרכז המקולה. זהו האזור היחידי ברשתית שרואה 6/6. כאשר מתרחקים ½ מ”מ מהפוביאה כבר אין ראיה חדה. כיצד מותאמת ה fovea לראיה כה חדה ? זהו אזור דק ביותר, יש בו רק פוטורצפטורים, ואילו שאר השכבות של הרשתית נדחקו הצידה. אזור הפובאה הינו א-וסקולרי, ניזון רק בדיפוזיה מה choriocapillaris. בפוביאה ישנם רק cones והיחס בין פוטורצפטורים (cones) לבין תאי ganglion הוא הגבוה ביותר, עד כדי 1:1 (האינפורמציה מכל תא cone מגיעה בשלמותה ל cortex). אם ניקח בחשבון שמספר תאי ה ganglion הוא בערך מליון, ואילו מספר הפוטורצפטורים בכל רשתית הוא: 120 מליון rods ועוד 6 מליון cones נבין שבכל שאר הרשתית היחס נמוך בהרבה. הרשתית שקופה לגמרי, מורכבת מאלמנטים עצביים ללא ציפוי מיאלין.
אספקת הדם לרשתית
ה- 1/3 החיצוני של הרשתית הסנסורית ניזון מקפילרות מה- choriocapillaris בדיפוזיה, ואילו ה 2/3 הפנימיים של הרשתית מקבלים אספקת דם מה- central retinal artery. מקור שתי מערכות אלו ב ophthalmic artery אבל אין אנסטומוזות ביניהן, כך שמספיקה פגיעה באחת מהן כדי לגרום לנזק קשה לרשתית.
עצב הראיה (optic nerve)
מכיל את האקסונים של תאי ה ganglion. העצב עוזב את הארובה באזור ה- apex דרך ה optic foramen לכוון ה chiasma ולמוח. לעצב הראיה בארובה צורת “S” עם עודף של 7 מ”מ המאפשרים לעין להסתכל לצדדים וגם להימתח קדימה (כגון ב מצבים של proptosis). חלקי עצב הראיה כוללים את: 1. הדיסקה: (optic nerve head) שהוא החלק שבתוך קיר העין. 2. Orbital part (כאמור בצורת “S”) 3. Canalicular part בתוך ה optic canal 4. Intracranial part שממשיך לכיאזמה. אחרי ה כיאזמה מתחילים ה optic tracts. עצב הראיה, בדומה למוח, מוקף ע”י meninges שהינם המשכיים לקרומי המוח כך שאותו ה- CSF זורם באופן המשכי מסביב למוח ומסביב עצבי הראיה. זה מסביר הווצרות papilledema במצבים של increased intracranial pressure וגם מסביר מעבר זיהומים (חלל ה sub-arachnoid space המשכי לחלל שמסביב לעצבי-הראיה). בעצב הראיה חבילות האקסונים מופרדות ע”י ספטות של תאי glia וכלי-דם. ה lamina cribrosa הינה מעיין רשת של connective tissue ו glia שהמשכית לsclera . זהו בעצם הפתח בסקלרה דרכו יוצא עצב הראייה מהעין. ברגע שהאקסונים יוצאים מהעין (עוברים את ה lamina cribrosa) הם הופכים myelinated.
זגוגית (vitreous body)
זהו גוף שקוף, בעל קונסיסטנציה ג’לטינית, העשוי 98% מים. מה שהופכו לג’ל זו חומצה היאלורונית (hyaluronic acid) שנמצאת בו. בפריפריה (בהיקף) הויטראוס מכיל סיבי קולגן שנותנים מסגרת לזגוגית. עם הגיל הזגוגית מתנזלת. בצעירים הזגוגית מחוזקת (דבוקה) לעין במספר מקומות: העיגון החזק ביותר הוא באזור ה ora serrata, ונקרא ה vitreous base. באזור זה הזגוגית תמיד מעוגנת (גם בזקנים). אצל צעירים הזגוגית דבוקה גם לעדשה, לראש עצב הראיה, לכלי-דם גדולים ומסביב למקולה. בגיל מבוגר ניתקים החיבורים הללו. כאשר ניתק החיבור לדיסקה מתקבל: posterior vitreous detachment ובקיצור PVD. מייד אחרי הופעת PVD החולה עלול להתלונן על ראיית חוטים ונקודות שחורות (floaters) בשדה הראיה של אותה העין. בסמוך לזמן הופעת ה- PVD יש סיכון מוגבר להווצרות קרעים ברשתית. ברוב העיניים שמעל גיל 65-70 כבר התרחש PVD.
[button link=”https://www.glaucoma.co.il/additional-information/eye-structure/anatomy-lecture-part-5″ type=”icon” icon=”rss”]לפרק הבא: חלק ה'[/button] [button link=”https://www.glaucoma.co.il/additional-information/eye-structure/anatomy-lecture-part-3″ type=”icon” icon=”rss”]לפרק הקודם: חלק ג'[/button]
