עוד ועוד רופאים מתעקשים לדבוק בבתי החולים הציבוריים ומסרבים לקבל חולים במסגרת פרטית. עשרה מהם, מנהלי מחלקות בעלי שם, מסבירים למוסף כלכליסט שהם עושים את זה בשם המצפון, בשביל הסיפוק, מתוך אחריות ולמרות הוויתור הכספי. הסיכוי היחיד לרפא את מערכת הבריאות צומח מהשטח
כתבה מעיתון כלכליסט – 05.12.14 (בכתבה המלאה הוצגו חמישה רופאים)
“רווח זה לא רק כסף. זה גם היכולת לתקן את המערכת“
פרופ’ איתן בלומנטל (50), מנהל מחלקת עיניים, רמב”ם
“היתה לי מרפאה פורחת בשר”פ הדסה, לייעוץ וניתוחים. כשהתמודדתי על תפקיד מנהל המחלקה ברמב”ם ההנהלה שאלה אם אני מעוניין לשקול להיות פול טיימר, וכך עלה בחלקי להיות מועסק בצורה שטובה למערכת. אין לי תחושה של צדיק או מלאך. ירדתי בהכנסה, אבל כשמאפשרים לך להתפרנס יפה ונותנים לך אתגר לבנות משהו שאתה מאמין בו – זה יכול לפצות במידה מסוימת על אובדן ההכנסה. כסף הוא לא הכל, יש עוד דברים שיכולים לעשות אותך אדם מאושר או מסופק. הרבה רופאים יוותרו על הכסף בפרטי בשביל חבילה שתשאיר אותם בלעדית בתחום הציבורי. כולנו מונחי רווח, אבל רווח יכול להיות גם סיפוק, או תחושה של עוצמה או להיות במרכז העניינים, עם יכולת להשפיע. אנשים אוהבים להימצא במקום שבו הם יכולים לעשות שינוי, ויש הרבה מה לתקן ברפואה הציבורית.
“היה לי ברור שעבודה בחוץ תפגע מאוד ביכולת שלי להצליח כמנהל. שאם אלך ב־3 לא אוכל להרים את המחלקה. כשאתה פול טיימר אתה רואה אך ורק את הצרכים בתפקיד האחד שלך. מספר ניתוחי העיניים ברמב”ם גדל פי 2.5 מאז שהגעתי, ובמקביל נעשים שינויים רבים כדי לשפר את איכות הטיפול ולהפוך אותנו למחלקה מצטיינת. ואגב, אני מעודד את הרופאים במחלקה לעבוד בפרטי. אין בזה שום פסול, ואין פה טובים ורעים, צדיקים וגנבים. אין רע בלעבוד אך ורק בפרטי, או רק בציבורי, או רגל פה ורגל שם. האויב של הרפואה הציבורית הוא לא הרפואה הפרטית, אלא מיעוט המשאבים. המערכת הציבורית יודעת להעצים את הרופאים – על ידי הכשרה, ניסיון, מיתוג ודרגה, ומצד שני מקבלת את הרופא בזול. צריך להיווצר שיווי משקל שגם הרופא ירוויח ממנו וגם המערכת. הרוב המכריע של הרופאים רוצה להתפרנס בכבוד, לא מעבר לזה. לכן צריך לאפשר לכל בית חולים מספר מוגבל של פול טיימרים. הרבה רופאים יבחרו באופציה הזאת, ואחרי קדנציה כפול טיימר מי שירצה גם יוכל לצאת לפרטי. אם שיעור מסוים מהמערכת יתבסס על פול טיימרים, הרפואה הציבורית תהיה טובה יותר.
“אני באמת מאמין שצריך להילחם על המערכת הציבורית. זה בנפשנו. גם מי שיכול לקבל טיפול בפרטי – כשהוא עובר תאונה הוא מגיע לבית החולים הציבורי, וגם כשהוא לוקה במחלה סופנית. ובמערכת הזאת מה שהכי חסר הוא רצפת ייצור. כיום היא קטנה מדי, אי אפשר להשכיב 50 אנשים על 20 מיטות ולרפא אותם. עכשיו בוכים על התורים בציבורית? דמייני מה יקרה אם יסגרו את צינור החמצן הקטן של הרפואה הפרטית. בחזון שלי משאבי מדינה חיוניים כמו חדרי ניתוח לא יופעלו רק עד 8 בערב אלא גם עד 12 בלילה, ואם צריך אפילו עד הבוקר. רצפת ייצור, זה נורא פשוט”.
