טיפות העיניים של גלאוקומה הינן תרופות יעילות ביותר. הן מצד אחד מורידות את הלחץ באופן משמעותי, ומצד שני כמות תופעות הלוואי של טיפות אלו מינימאלית.
בפרק הנקרא הסבר על כל אחת מתרופות הגלאוקומה ניתן לקרוא ספציפית לגבי כל תרופה מהן תופעות הלוואי שלה.
ככלל למעט תופעת לוואי אחת הנקראת אלרגיה, רוב רובם המוחלט של המטופלים שלי מסתדרים מצוין עם טיפות העיניים. אלף אלפי הבדלות, אותם חולים המפתחים אלרגיה לאחת הטיפות, חייבים להפסיק להיות מטופלים על-ידי אותה טיפה, כיוון שאלרגיה עם הזמן רק תלך ותתחזק ולעולם לא תיעלם גם אצל החולה העקשן ביותר שינסה להמשיך ולהתמיד עם הטיפה הגורמת לאלרגיה. לכן, תפקידו של רופא העיניים וגם של המטופל, לנסות להחליט מי מטיפות העיניים שהוא נוטל גורמת לאלרגיה. באופן קלאסי, אלרגיה מופיעה אצל חולים שנוטלים 2,3 ואפילו 4 טיפות שונות ולעיתים לא קל לקבוע מי הטיפה שגורמת לאלרגיה. בהקשר הזה, חשוב שתדעו שאלרגיה לטיפות, באופן קלאסי, לא תופיע מיד בהתחלת הטיפול- דבר שיכול היה להקל עלינו להחליט מי הטיפה שאליה המטופל אלרגי, אלא רק כעבור 9 חודשים עד שנה בממוצע. זאת אומרת שחולה שמטופל בשלוש טיפות במשך כשנה, יכול לפתע לפתח אלרגיה ורופא העיניים יחד עם המטופל יצטרכו לנסות ולמצוא מי הטיפה שאותה צריך להפסיק.
למזלנו, קיימות היום לגלאוקומה כל כך הרבה טיפות שונות שכמעט לכל המטופלים אפשר למצוא קומבינציה שלא תגרום לאלרגיה. באותם מקרים שקשה למצוא טיפות שאליהן החולה לא יהיה אלרגי, ובפרט כאשר הגלאוקומה קשה ותוקפנית ואין אפשרות לאזן אותה בקלות, יוכל הרופא לבחור באחד השלבים הבאים בטיפול הכוללים: טיפול לייזר ו/או ניתוח לגלאוקומה.
דיברתי על הופעה של אלרגיה, בפסקה הבאה אנסה לתאר מהי אלרגיה, ואיך יודעים שהתפתחה. באופן קלאסי, אלרגיה לטיפות תופיע אחרי 9 חודשים ומעלה. היא תתבטא באודם הדרגתי שהולך ומתגבר לעיתים עם הפרשות או פירורים בעיניים, לעיתים עם נפיחות של העפעפיים, בדרך כלל העפעף התחתון יותר מהעליון, ולעיתים תהיה מלווה בקשקשת, אודם או תחושת אקזמה על העור של העפעף התחתון שעלול להיות שלפוחיתי, כואב, אדום, מגורה או עור שמתקלף כעין קשקשים. העין לרוב מציקה, שורפת או מגרדת באופן ניכר, ומה שאופייני לאלרגיה זה שהיא לרוב הולכת ומחמירה או לפחות נשארת אותו דבר. חלק גדול מהחולים המפתחים אלרגיה, בימים הראשונים גם הרופא וגם המטופל מתרשמים שקרוב לוודאי מדובר בדלקת זיהומית ולכן יטופלו באנטיביוטיקה ובטיפות שמכוונות נגד זיהום. לרוב דלקות עיניים חולפות אחרי שבועיים-שלושה ולכן אודם בעיניים שנמשך לחולה הנוטל טיפות נגד גלאוקומה יותר משלושה שבועות, מאוד מאוד מחשיד לאלרגיה. במקרה זה יצטרך הרופא– ושוב אני מדגיש: הרופא ולא המטופל, להפסיק את אחת הטיפות או לסירוגין מספר טיפות כדי למצוא מי הטיפה שגרמה לאלרגיה.
ברגע שתימצא הטיפה, חשוב שגם הרופא וגם המטופל ירשמו בברור את שמה של הטיפה, כך שגם בעוד 5-10 שנים יהיה ברור שזאת טיפה שלא כדאי לתת אותה לאותו מטופל. אולי יפליא אתכם, אבל מטופלים רבים שמגיעים אלי זוכרים שהם היו אלרגיים לטיפה מסוימת אך לא מצליחים לזכור לאיזה טיפה, וחבל, כי קיים סיכון שאם נרצה להוסיף להם טיפות עיניים לגלאוקומה, אנחנו עלולים לחזור לאותה טיפה אליה הם אלרגיים מבלי שיש לנו דרך לדעת מה כדאי, מה רצוי ומה לא רצוי לתת לאותו מטופל ספציפי.
בהקשר של אלרגיה אני מעוניין להוסיף שלא לכל טיפות העיניים אנחנו אלרגיים באותה מידה. ישנן טיפות שכמעט אף אחד לא אלרגי אליהן, ולעומתן קיימות טיפות שהרבה מאוד אנשים אלרגיים אליהן. אם הייתי מנסה לצייר את הטווח של אלרגיה לטיפות- הייתי אומר שהטיפה שכמעט אף אחד לא אלרגי אליה נקראת טילופטיק טימולול או ניולול, זוהי טיפה שכמעט ולא גורמת לתופעות עיניות מסוג אודם, גירוי ואלרגיה. בקצה השני של הטווח, נמצאת טיפה הנקראת אלפגן או אלפאגן-P, ואחותה הנקראת איופידין. אלפאגן הינה טיפה שאחוז גבוה מהאוכלוסיה (בסביבות 20%-25%) עלולים לפתח אליה אלרגיה אם יתמידו בטיפה שנה או יותר. לכן, חולה המגיע אלי עם 3 טיפות שונות איתן הוא מטופל ומופיעה לו אלרגיה, לרוב הטיפה הראשונה שאנסה להפסיק בתקווה שהיא אכן הגורם לאלרגיה תהיה אלפאגן (כמובן רק אם הוא נוטל את התרופה הזאת או את תרופת האחות שלה איופידין). בהקשר של הפסקת תרופות ואלרגיה חשוב לזכור שכאשר האלרגיה מופיעה צריך לשטוף את העיניים טוב טוב מספר רב של פעמים ביום ולזכור שאחרי הפסקת התרופה האלרגיה תיעלם לאט לאט במשך שבוע-שבועיים-שלושה, ולכן לא נצפה לשינוי כבר אחרי יום או יומיים. יש צורך למרות הגירוי והאודם, להיעזר בסבלנות לפחות שבוע-שבועיים כדי לדעת אם נפתרה הבעיה או אם יש צורך לחפש תרופה אחרת הגורמת לאלרגיה.
לסיכום, תופעת הלוואי של טיפות העיניים לגלאוקומה הנקראת אלרגיה איננה מסוכנת, איננה פוגעת בראייה ואיננה מקלקלת את העיניים בשום צורה וגם לא משאירה נזקים בלתי הפיכים. אולם היא מהווה מטרד גדול, מציק, ואין ספק לשני הצדדים שעין שהופיעה בה אלרגיה דורשת את מציאת הגורם לאלרגיה והפסקתו. לאותם אנשים שהתפחתה אצלם אלרגיה חשוב לזכור שרק מול רופא העיניים שלכם צריך לעשות את תהליך מציאת הטיפה הבעייתית תוך כדי מדידות לחץ, כדי לוודא שהפסקת התרופה לא גרמה לאובדן השליטה והאיזון במחלה.
לסיום, חשוב להדגיש שאין דרך לנבא מראש מי מהחולים יפתח אלרגיה ולאיזו טיפה. אין לנו דרכים אחרות או בדיקות מיוחדות בעזרתם נדע מראש אם עין מסוימת תפתח או לא תפתח אלרגיה לתרופה מסוימת ולכן רופא העיניים פשוט רושם טיפה שלדעתו היא נכונה, בידיעה שאחוז קטן מהחולים שלו יחזרו עם אלרגיה ויהיה צורך להחליף את הטיפה בטיפה אחרת בתקווה שלתרופה השנייה לא תתפתח אלרגיה. מטבע הדברים ישנם רופאים שכדי להפחית את הסיכוי לאלרגיה ישתדלו להתחיל טיפול עם טיפות שפחות סביר שיגרמו לאלרגיה ולשמור את אותן טיפות שגורמות לאלרגיה כקו שני ושלישי בטיפול.
