אין זאת בשורה משמחת כשאדם שכל חייו לא נזקק למשקפיים ופתאום, בגיל 45 או 47 “נשבר” ופונה לאופטומטריסט בתלונה שאינו מצליח לראות עוד בחדות לקרוב, ובעצם מתקשה לקרוא אותיות קטנות ובפרט לאורך זמן. הקריאה הופכת לקשה, ואפילו פעולות פשוטות כמו הסתכלות על “המספר הנכנס” בפלאפון או קריאה של אינפורמציה מה”פאלם” הופכים לכמעט בלתי אפשריים. מה שהכי דרמטי זאת העובדה שהבעיה קיימת כבר מעל לשנה, ועד עתה בקושי רב הצליח האדם לעקוף את הבעיה, עד שכעת זה נעשה בלתי אפשרי עוד.
הסבר ציורי זה מהווה הקדמה לבעיה שלצערנו תפקוד כל אדם החל מגיל 45, ותתחזק בהדרגה עד להתייצבות בגיל 60-70. מתסכל ככל שיהיה, החלשות הראיה לקרוב אינה מוגדרת על-ידנו כמחלה, אלא כעל שינוי אוניברסלי תלוי-גיל שיעבור על כל אדם באשר הוא, ודווקא באופן פרדוקסלי הינו קשה ומתסכל הרבה יותר לאילו שלא היו זקוקים כלל למשקפיים עד גיל זה.
מהו אם כן שינוי מוזר זה העובר על אנשים בשלב רגוע יחסית של החיים (משבר גיל 40 הרי כבר מאחוריהם)? ובכן, הייתי מתחיל בהפנייתכם לפרק על החלשות הראיה לקרוב (הנקראת גם פרסביופיה באנגלית). אז אם עדיין לא קראתם פרק זה, לחצו על ה”לינק” הכחול שזה עתה קראתם בשורה שמעל, והמסומן בכחול.
ובכן, מה בדיוק קורה בגיל זה שמקלקל את היכולת לראות בחדות מטווח הקרוב? תשובתי היא כי כדי לראות בחדות גם לרחוק וגם לקרוב, יש צורך בשינוי הפוקוס שבעין, שינוי המבוצע על-ידי העדשה שיש לכל אחד מאיתנו בעין. עדשה זאת מסוגלת, בתגובה לפקודה המגיעה מהמוח, לשנות את צורתה על-ידי כווץ שרירים טבעתיים עדינים הנמצאים בתוך העין והמקיפים אותה. עם השנים מאבדת העדשה את גמישותה ולכן את יכולתה לשנות את צורתה. אובדן גמישות זה מתורגם בהדרגה לפחות ופחות יכולת “לפקס” לקרוב לאורך זמן. עייפות מופיעה גם בהקשר לניסיון לכווץ את השריר הטבעתי שהזכרתי, ובפרט כאשר יש צורך להסתכל לקרוב לאורך זמן (למשל כשקוראים ספר). מעניין לציין כי בעוד שקושי בקריאה מופיע כבר בגיל 45, הרי קושי לעבוד מול מחשב מופיע רק שנים מספר מאוחר יותר, וזאת מהסיבה הפשוטה שמרחק ההסתכלות למחשב עומד על כ- 50-60 ס”מ, בעוד שהמרחק הרגיל לקריאה עומד על 35-40 ס”מ. ככל שהגיל מתקדם יעשה קשה יותר לבצע פוקוס לקרוב, כך שבגיל 60-70 יהיה קשה לראות בבירור אפילו למרחק של מטר, ללא עזרת משקפי קריאה.
לאחר הסבר ממצה זה השתכנעתם, קרוב לוודאי, שהבעיה לא תחלוף מעצמה, ואין מנוס אלא לפנות לאופטומטריסט (הנמצא בחנות משקפיים) ולהתאים לכם זוג משקפי-קריאה. לאילו מבינכם שכבר מרכיבים משקפיים לרחוק, מדובר בשינוי קטן יותר, ולכן גם קל יותר להסתגלות, ואילו לאלו מביניכם שמעולם לא לבשו משקפיים אין זה קל להתרגל לשינוי, וגם סקרנות הסביבה קרוב לוודאי שאינה תורמת למיזעור השינוי שחל בכם.
אתאר בקצרה את העומד לעבור עליכם בביקור אצל האופטומטריסט: תעברו בדיקת ראיה לרחוק ולקרוב (קריאה של מספרים שגודלם הולך וקטן, כאשר עין אחת עצומה, לסרוגין), ובהמשכה בדיקה להתאמת מספר המשקפיים , בדיקה שבמהלכה יושמו לפני כל אחת מעיניכם עדשות במספרי משקפיים שונים כדי למצוא את השילוב האופטימלי בין ראיה חדה לקרוב ובין נוחות שתתבטא ביכולת לקרוא לאורך זמן במינימום של התעייפות.
בתום בדיקה שתמשך כחצי שעה יוחלט מה מספר המשקפיים הנכון ואז תעברו לשלב של בחירת המסגרת. לבסוף, יוזמן לכם זוג משקפיים וכשתלבשו אותו לראשונה העולם יראה לכם חד בהרבה לקרוב, ופתאום ידיכם לא יהיו עוד “קצרות מדי” (תחושה הקשורה לכך שאלו הזקוקים למשקפי קריאה אך נמנעים מללבוש אותם מחזיקים את הכתוב רחוק ככל האפשר מעיניהם).
אבל, זהו רק תחילתו של התהליך, מכיוון שמאוד לא נוח ולא פרקטי ללבוש ולהוריד את משקפי הקריאה בכל פעם שמעוניינים להסתכל על השעה, הפאלם או מסך הפלאפון. מדהים לחוש לראשונה כמה פעמים ביום אנו מסתכלים לשבריר שניה לקרוב, וברור שאין זה פרקטי ללבוש ולהסיר את המשקפיים 300 פעם ביום.
מה עושים, אם כן? הפתרון המתבקש, אם כי מאוד לא אופנתי הוא ללבוש משקפי “חצי” הנמצאות מתחת לציר הראיה כך שמסתכלים דרכם רק במבט למטה. אופציות אחרות כוללות משקפיים בי-פוקליות ומולטי-פוקליות, שהינם אופנתיות בהרבה, אולם גם יקרות פי כמה וכמה, ומשמשות לאלו שמעוניינים ללבוש את המשקפיים כל הזמן, ובכך לחסוך את הצורך ללבוש ולהוריד מספר רב של פעמים ביום. המלצתי הינה להתחיל בזוג משקפי קריאה רגילות, שבהמשך יהפכו להיות הזוג שימצא ליד המיטה ושאיתו תקראו לפני השינה, ובמקביל להתחיל להתעניין לגבי אפשרויות אחרות של משקפיים שיהיה נוח להסתגל אליהם ביום-יום.
כמה טיפים לגבי בחירת משקפי קריאה:
- קיימים הפרשים גדולים במחירי משקפיים בין חנויות שונות. שווה להשוות מחירים וגם להגדיל את מבחר המסגרות על-ידי חיפוש במספר חנויות.
- אפשר, ואפילו חכם, להתחיל בזוג פשוט (וזול) ובהמשך לבצע סקר שווקים לגבי הפתרון הקבוע. זוג זה ימשיך להיות הזוג העיקרי לקריאה נוחה שממנו תהנו בפרקי קריאה ממושכים (למשל לפני השינה).
- חשוב לזכור כי מספר המשקפיים יגדל בהתמדה כך שמדי 4-5 שנים יווצר הצורך לשנות את העדשות למספר מעט חזק יותר. המספר יתייצב לבסוף בגיל 70, אולם הדרך עדיין ארוכה ומי יודע מה ימציא המדע עד אז.
- לסיום, השינוי הכי משמעותי בחייכם בהקשר למשקפי קריאה איננו אופטי, אלא שילוב של שני דברים: התלות שנוצרת בזוג משקפיים, שבלעדם יקשה עליכם לתפקד בחיי היום-יום, תחושה של תלות שיתכן ולא חוויתם עד כה. תלות זאת מובילה לעיתים קרובות לתסכול וכעס על כך שאיננו מי שהיינו בעבר. אולם, אין מה לעשות, הזמן עושה את שלו ואין ברירה אלא להתרגל למצב החדש. הנושא השני, שהינו מורכב פי כמה, קשור לכך שפתאום כולם רואים את משקפי הקריאה שלכם (שהרי בלתי אפשרי להסתיר אותם) ויש פה אמירה ותשומת לב שרובנו היינו מעדיפים לוותר אליה. גם פה לא יעזור לכעוס או להעצב, וצריך פשוט “לקפוץ למים” ולהתנחם בכך שכל בני גילכם חשים באותו הצורך במשקפי קריאה, גם אם חלקם אינו מוכן להודות בכך בפומבי.
אחרי הסבר ארוך זה, ובמיוחד ההתייחסות לנקודות הרגישות שבסעיף 4, לא נותר לאילו מביניכם שחשים את התלונות של קושי בראיה מקרוב, וגם חצו את גיל 45, אלא לפנות לחנות משקפיים ולבדוק אם הגיע זמן לזוג המשקפיים הראשון שלכם. ומשפט סיום, אם לא עברתם בשנה-שנתיים האחרונות בדיקה של רופא-עיניים מומלץ לכם לתאם בדיקה שכזאת כדי ללמוד שאכן מעבר לצורך במשקפי קריאה הכל בסדר עם העיניים שלכם, ואין עדות לבעיות או מחלות כלשהם. בעוד שבדיקת האופטומטריסט מתרכזת באופטיקה של העין, בדיקת הרופא מכסה את חלקי העין השונים מבחינת בריאותם, ושלילה של מחלות כלשהם או רמזים לכך שהעיניים בסיכון להופעה עתידית של בעיות שאולי ניתן לפתור או להאיט מבעוד מועד.
