חשוב לזכור כי במהלך החיים של כל אדם ישתנה מספר המשקפיים פעמים רבות, לרוב פעם בחמש עד עשר שנים, אך לעיתים אפילו מדי שנה. מספר המשקפיים בדרך כלל משתנה בקצב מהיר בגיל ההתבגרות, בהקשר לגדילה וצמיחה של שאר הגוף. בנוסף, מספר המשקפיים ישתנה שוב בקצב מהיר בגילאי השישים המאוחרים והשבעים כשהקטרקט עדיין שקוף למחצה, אולם לאט לאט מקבל גוון צהבהב שפירושו החמרה לקראת ניתוח קטרקט. מכך ניתן ללמוד כי אדם שמשקפי הראיה שלו למרחק היו פחות או יותר יציבים במשך מרבית חייו, שכיח כי בגיל שישים או שבעים יתחיל פתאום להרגיש שינויים במספר המשקפיים שיאומתו על ידי האופטומטריסט שמדי שנה (או אפילו חצי שנה) יזדקק להחלפת מספר המשקפיים. דבר זה לרוב מרמז על כך שתוך מספר שנים יבשיל הקטרקט בעינו של האדם וקרוב לודאי שיזדקק לניתוח קטרקט בעוד מספר שנים לא גדול.
בניגוד לשינויי חוזק המשקפיים למרחק, ששכיח כי הם מאיצים (משתנים לעיתים תכופות) בגיל ההתבגרות מצד אחד ובגילאי שישים-שבעים (אותם אני מכנה תקופת הטרום קטרקט) מצד שני, הרי שינוי מספר המשקפיים לקריאה מתחיל לרוב, באותם אנשים שמעולם לא נזקקו למשקפיים, בסביבות גיל 45. ישנם אלו שהתמזל מזלם ויזדקקו למשקפי קריאה רק לקראת גיל 48-50, אולם קיימים גם אלו שמפאת ביישנות או לחליפין אגו גדול (לא יכול להיות שזה קורה גם לי…) ינסו להסתדר ללא משקפי קריאה אפילו עד גיל 48-49, אולם במחיר של הרחקת חומר הקריאה כמה שיותר רחוק (עד ש- “הידיים שלי לא מספיק ארוכות כדי להחזיק את הספר בבירור”). איך שלא תסתכלו על זה (או תתכחשו, או תדחיקו), לקראת גיל 50 זה כמעט ודאי שתצטרכו משקפי קריאה, למרות שכל חייכם לא נזקקתם למשקפיים. עם חיוך מסוים ניתן לומר כי משקפי הקריאה הינם “הנקמה המתוקה” של אילו שלבשו משקפיים החל מגיל בית-הספר, באילו שצחקו עליהם כל אותם שנים. החל מגיל 45-48 יתחיל המספר של משקפי הקריאה לגדול בחצי מספר מדי שלוש-ארבע ולפעמים חמש שנים, עד גיל 60-65 שבו המספר לרוב מתייצב על בערך פלוס 3 דיופטרות.