בכל עין, בשלב כלשהו של החיים, לרוב בין גיל 50-70 יופיע אירוע שנקרא “הינתקות של הזגוגית” (או באנגלית: posterior vitreous detachment, ובקיצור נקרא גם: PVD).  זהו מצב שבו הג’לי, הממלא את העין, מתנתק מהחיבורים שיש לו לרשתית, ובעצם מצטופף במרכז העין.
הג’לי הזה שמלווה אותנו כל חיינו, עובר שינויים בכל מהלך חיינו ובסביבות גיל 50-70, בנקודת זמן מסוימת הוא מתכווץ כלפי מרכז העין וכתוצאה מכך הג’לי נפרד מהחיבורים שהיו לו לרשתית.  בשלב זה עלול האדם לחוש בשינויים שונים הכוללים הופעה של זבובים, לכלוכים או קווים שונים בשדה הראיה שלא היו בעבר. לעתים אירוע של הינתקות הזגוגית מלווה גם בנצנוצים או ברקים הנראים לאדם בהיקף הראיה. מכלול התלונות הללו יחד עם השינויים שמתרחשים בעין נקרא אירוע חריף של הינתקות הזגוגית.

לסיכום, הינתקות הזגוגית (PVD) הינו אירוע שקורה פעם אחת בכל עין בשלב כלשהו במהלך החיים, לרוב בגילאי 50-70. אירוע זה עלול להיות מלווה בשינויים בשדה הראיה, לכלוכים והפרעות שונות.
כאשר מופיעות תלונות אלו, רצוי לפנות לרופא עיניים כדי לבצע בדיקה יסודית של הרשתית. באותן עיניים שבהן מלוות גם תלונות על ברקים ואורות, קיימת חשיבות רבה אף יותר בבדיקה של רופא עיניים על מנת לשלול אפשרות של חורים או קרעים ברשתית, שבמידה וימצאו ידרשו טיפול לייזר לרשתית.

לרוב אירוע זה עובר בשלום ואינו מהווה בעצם בעיה או מחלה כלשהי. אולם, קיימת שכיחות מעט מוגברת להופעת חורים או קרעים ברשתית במהלך תקופת הינתקות הזגוגית, ואילו חורים או קרעים אלו עלולים במקרים נדירים להוביל להיפרדות רשתית. מסיבות אלו אנו ממליצים לאנשים שחשים בהופעה של סימנים כגון אלו שהוזכרו לפנות לבדיקה של רופא עיניים בהקדם, כדי שיוכל לוודא את תקינות הרשתית ולשלול מצב של חורים או קרעים בהיקף הרשתית.  במידה וימצאו חורים או קרעים, יש מקום לשקול טיפול לייזר כדי להלחים אותם, וזאת כדי להקטין את הסיכון שהעין תתקדם למצב של ‘הפרדות רשתית‘, מצב המחייב ניתוח.

חשוב לציין שאירוע של הינתקות הזגוגית הינה שלב צפוי ונורמאלי בכל עין בגיל מסוים (הינתקות זגוגית אחת בכל עין תתרחש מתישהו במהלך החיים של כל אדם בריא). לעתים האירוע יעבור בלא שהאדם יחוש בו כלל, ואילו לפעמים ירגיש האדם בשינויים שהוזכרו (לכלוכים, קווים וזבובים בשדה הראיה) ובנוסף עלולים להופיע נצנוצים, אורות או ברקים.

לא קיים טיפול המאפשר להיפתר מהפרעות הראיה שמתלוות למצב של הנתקות הזגוגית.  צריך ללמוד לחיות עם זבובים ולכלוכים אלו, ולדעת שעם הזמן, יש סיכוי טוב שהלכלוכים ישקעו כלפי מטה ויפסיקו להפריע לראיה המרכזית, ובמקביל מתרחש תהליך של התרגלות למצב החדש שמאופיין בכך שהלכלוכים לאט לאט (על פני מספר חודשים) מורגשים פחות ופחות ומפסיקים להיות כל-כך בולטים ומטרידים.  אפשר לסכם תהליך זה בכך שהמוח שלנו עושה “סוויץ” ומפסיק “לראות” את הלכלוכים הללו, אלא מתמיע אותם בתמונה הכללית מבלי שיבלטו ו”ייראו” באופן כל-כך בולט.

אני מקווה שמי שעבר אירוע כזה לאחרונה ומרגיש מאוד לא נוח בעקבותיו, ובעקבות הלכלוכים ש “שוחים” לפניו לאן שלא מביט, ימצא נחמה בפסקה האחרונה, ואופטימיות שמצב זה ישתנה לטובה לאט לאט, אם כי לעיתים על-פני מספר רב של חודשים.